אני בהריון רביעי, שבוע 39+2. ההריונות הקודמים תקינים, עובר במצג ראש ולידה טבעית.יום חמישי בבוקר, אני הולכת לביקורת אצל הרופאה שנמצאת רק פעם בשבוע.
בבדיקת אולטרסאונד הרופאה מיידעת אותי שהעובר במנח אלכסוני,
נתקפתי הלם מוחלט. בבדיקה הקודמת שעשיתי הוא היה במצג ראש.
הרופאה נותנת לי מיון דחוף למיון.
אני לא רוצה מיון, לא היפוך חיצוני, וניתוח בכלל לא בא בחשבון. אבל אין לי הרבה זמן.
אני מתחילה לברר ולחפש ומפנים אותי לרות.
אני מדברת איתה ביום חמישי בערב, היא מבינה את תכיפות העניין ומפנה לי תור כפול ליום שישי.
שישי בבוקר- אני מגיעה למרכז אימבריו, ומרגישה תחושת שלווה, ושקט כפרי.
אנחנו נכנסות למים- "ככל שתרפי זה יצליח יותר" רות אומרת לי.
אני נושמת עמוק ומתמסרת, מרגישה בטוחה, לאט לאט אני מבינה שלא הגעתי בכלל רק בשביל העובר אלא הרבה בשביל עצמי.
אני מרגישה כמו עובר ברחם. נעה במים כשהכל שקט ורוגע.
רות מניעה את גופי ונוגעת בעדינות בבטן, אני מרגישה את העובר זז, מתחיל מסע מחודש.
מדמיינת אותו שוב ושוב עם הראש למטה.
כמה זמן עבר? אני לא יודעת...
רות מעמידה אותי בעדינות בבריכה, ואומרת לי שזה הצליח.
אני מאושרת ורגועה. הרווח כפול,
זו ההרפיה הכי טובה שחוויתי שנים.
יום שלישי אני מתעוררת עם צירים, ויולדת בלידה טבעית תינוק במשקל 3.900 ק"ג.
תודה רות