לשלוט בתהליך הלידה שלך

עודכן ב: מאי 21

בוודאי כבר שמעת משפטים כמו "עלייך לשחרר בלידה" או "בלידה אין מקום לשליטה" או אפילו "כדי שהלידה תתקדם היטב עלייך לשחרר שליטה".


אני מניחה שאם את מתכוננת ללידה אז בטח השתתפת בקורס הכנה ללידה, או קראת ספר שכולן אמרו שחייבים לקרוא כדי להתכונן ללידה טובה.

הכול נכון. בהחלט יש כמה ספרים טובים בעיקר בעברית ששווה לקרוא לפני לידה. ובטח ובטח יש קורסים ששווה להשתתף בהם. במאמר זה אני מביאה את דעתי האישית, מתוך יותר מעשרים שנות ניסיון כמיילדת בחדרי לידה ובלידות בית.


אחת השאלות הנשאלות במפגש עם אישה בהריון היא: ממה את פוחדת?

85% מהנשים ענו "אני פוחדת לאבד שליטה בלידה". בכל פעם ששמעתי את התשובה הזאת, עלה בדעתי שהכנה ללידה הכוללת את האופציה היחידה ללידה טובה מתרחשת רק אם תאבדי שליטה. ושאת חייבת לשחרר ולזרום...

מסר כזה עשוי לגרום לנשים לחרדות חמורות, אפילו עוד יותר מהלידה. אם המסר הוא לשחרר ולאבד שליטה או שהלידה תיתקע/תסתבך - אז זה באמת מאוד מפחיד.

מכוון שבחיים נשים אלו מאוד בשליטה והלו"ז מתנהל כשורה, הכל מסודר ומתוכנן בדיוק כפי שהן יודעות. וזה האזור הבטוח שלהן. שם הן מרגישות שאפשר להרפות בתוך השליטה הזאת שלהן.


ועכשיו כל מה שהן חושבות אחרי שהתכוננו ללידה זה "איך אני אמורה לאבד שליטה בלידה??!"

איך אישה המנהלת בביתה ובמקום העבודה ביד רמה, צריכה בלידה להעביר את כל הסמכות לאדם אחר. לדולה שלה שפגשה אולי 3 פעמים. לצוות חדר לידה שתפגוש בפעם הראשונה כשהיא בתהליך של צירים?

בכלל כל עניין איבוד השליטה מתוך בחירה, בעת לידה- כשאת בכלל לא יכולה להיות בבחירה מודעת, תמיד נשמע לי מאוד לא הגיוני.


יש סיבות רבות במהלך חיי האישה הגורמות לה להיות בשליטה מלאה.

חלקן דפוסים, אמונות, חוויות, חינוך, מפגש עם מצבים בחיים שגרמו לאישה להיות בשליטה.

אותה אישה פיתחה את מנגנון השליטה כדי להגן על עצמה, כך ניהלה את חייה מרגע שנפלה ההחלטה הלא מודעת להיות בשליטה ועד לשלב בו היא בלידה. מצב זה הפך להיות האזור הבטוח שלה. לאישה יש מערכת יחסים אישית ואינטימית עם השליטה.


האם לא כך מתרחשת לידה פעילה וטובה? תהליך הלידה מתרחש בצורה הטובה ביותר כשהאישה חשה ביטחון ואינטימיות. כך המשוב ההורמונלי המתרחש בתהליך הרמוני ויעיל.

דמיינו שאישה כזאת מגיעה ללידה ואומרים לה לאבד שליטה או לוקחים ממנה את השליטה. תחושת הדחק תגרום לבלוטת האדרנל שלה מיד לשחרר הורמוני סטרס. היא תיכנס ללחץ ומתח, תחוש אי נוחות ואף איום על השליטה שלה. דברים אלו מפריעים למהלך הלידה התקין.


המסר שחשוב לי להעביר הוא: אם את מודעת לכך שאת בשליטה בחיים, תרגישי בנוח להישאר כך בלידה כי אף אחד ושום דבר לא ישנה זאת במספר פגישות או מספר שעות בלידה.

אך אם תגיעי ללידה בידיעה שהלידה יכולה להתקדם היטב גם אם לא תהיי עסוקה בשאלת שחרור השליטה, אז תוכלי להתפנות להתמקדות בגוף שלך, בעובר שלך, בנשימה ובאמת באמת בלידה.

נאמר לא פעם ש"אנחנו יולדות כמו שאנחנו חיות" אז למה לשנות?


בשיחת חולין עם אישה שילדה פעמיים בניתוח קיסרי, בזמן הריונה השלישי, לקראת ניתוח נוסף, שאלתי לסיבת הניתוח הקיסרי הראשון.

היא סיפרה שהגיעה לחדר לידה בפתיחה של 8 ס"מ, אחרי שהייתה שעות בבית ויכלה להכיל את הצירים בצורה ממש טובה. ברגע שהגיעה לחדר לידה, ריתקו אותה למיטה עם עירוי ומוניטור. והיא לא יכלה לזוז ולהתמודד עם הכאב בצירים. כשביקשה לנוע המיילדת אמרה לה למה את לא לוקחת אפידורל את נורא סובלת. היא הרגישה שלא רואים ולא שומעים אותה באמת. היא קיבלה את המסר שפה בבית חולים, לא היא מחליטה מה נכון לה, אלא צוות חדר הלידה.


היא נכנסה לחרדה עמוקה, תחושה של איבוד שליטה על התהליך ועל החיים של התינוק שלה.

בכל פעם שהיה ציר היא ניסתה לנוע אך המתמר של המוניטור זז ממקומו ומדד דופק איטי יותר. גרמו לה להבין שהיא לא תוכל להמשיך כך. בכל פעם שזה קרה המיילדת הייתה נכנסת וכועסת שהיא זזה. אנחנו לא יכולים לדעת אם התינוק שלך מרגיש טוב או שהוא במצוקה.

היא החלה להיכנס למצוקה, בטוחה שהתנועות שלה גורמות למצוקה עוברית ושהיא מזיקה לעובר שלה.

משהשתכנעה שהכי טוב לעובר שלה זה לעשות אפידורל כדי שהיא תוכל לא לזוז ולא תזיז את המוניטור.

לכן ביקשה את אפידורל המושיע. היא הייתה כבר בפתיחה של 9 ס"מ בשלב זה.


אחרי קבלת האפידורל העובר החל להוריד דופק והיא הובהלה לחדר ניתוח. בחוויה שלה היא הרגישה הכול בניתוח, בעלה לא הורשה להיכנס איתה. היא הרגישה בדידות וחוסר אונים. ווילון המפריד בינה לבין צוות הרופאים המנתחים גרמו לה לחוש לבד. היא הרגישה שהרופאים פותחים, מושכים ושולפים את התינוק החוצה. היא שמעה את הצוות מדבר מעליה שיחת חולין לא קשורה כלל. אף אחד לא עדכן אותה בתהליך ובפרטים. אף אחד לא סיפר לה שהתינוק כבר נולד ונמסר לרופא ילדים לטיפולו. הם המשיכו את השיחה כאילו היא ומה שקורה עכשיו לא קשורים לסיטואציה. היא צעקה מה קרה מה קרה? כשהרגישה ששלפו את התינוק אך לא שמעה אותו בוכה. ברגעים אלו המרדים הזריק לה חומר טשטוש ומרגע זה היא לא זוכרת דבר.


לקח לא מעט שעות עד שהתאוששה מההרדמה. ועוד יותר זמן עבר עד שראתה את התינוק. כשהתעוררה חשה פגועה, ומאוכזבת מהיחס שקיבלה בחדר ניתוח. הרגישה ששללו ממנה כל זכות להיות בחוויית הלידה שלה. היה לה קשה להסתגל לרעיון קבלת התינוק שילדה, אחרי שהרדימו והעלימו את התודעה שלה ללא הכנה מוקדמת. חוויה קשה של איבוד שליטה, השתלטות על גופה וחוסר אונים מטורף.


"לקח לי ארבע שנים להחליט אם אני רוצה עוד הריון. בסוף החלטתי שמראש אלד בניתוח קיסרי מתוכנן כדי לא להגיע שוב לסיטואציה של התחושות הקשות שליוו אותי בלידה הראשונה" אמרה.

"יותר מכך בחרתי ללדת בהרדמה מלאה מראש. אני לא רוצה לחוות כלל את האפשרות שמבטלים אותי ומשביטים אותי כרצונם בכל שלב שמתאים להם".

למרות שהרופא שלה שכנע אותה רבות שתאפשר לעצמה לנסות הזדמנות ללידה רגילה. היא הייתה נחושה לעבוד ניתוח קיסרי, ובהרדמה מלאה.

אחרי הלידה השנייה שהייתה בדיוק כפי שהחליטה התחושות שלה היו טובות יותר. היא בחרה כך,

ועל כן הייתה שלמה עם כל מה שעברה אחרי הניתוח.

לקראת הלידה השלישית, דרכה בלידה ידועה מראש. היא תלך לקבוע מועד לניתוח קיסרי מתוכנן וידוע מראש ותתעקש על הרדמה כללית. שוב. רק כדי שלא יהיו הפתעות בדרך.


היה לי מאוד קשה לשמוע את הסיפור והבנתי אותה לחלוטין. סיפור קשה ביותר ונשמע יחיד.

מניסיוני בתהליכי לידה בבית חולים היא לא המקרה היחיד והאחרון. נשים רבות עוברות חוויות לידה דומות ואף קשות יותר. ולא כי הלידה הייתה חייבת להסתיים כך.

בתחושה שלי אם היו בודקים את הפתיחה היו מגלים שאולי עוד רגע היא יולדת והירידה בדופק בכלל פזיולוגית לשלב הזה. אך הרופא היה צעיר וחסר ניסיון והורה חד משמעית על ניתוח חירום.


אני יכולה להבין אישה כזאת שבחייה מנהלת עסק, משפחה וחיים שלמים בשליטה מלאה.

מגיעה ללידה ובמקום בו היא אמורה לקבל חופש בחירה. נשללת ממנה הזכות וחופש הבחירה באמתלה של את לא באמת יכולה לעשות את זה בכוחות עצמך. או במשפטי הפחדה כגון: את מסכנת את התינוק שלך.

החברה המודרנית עברה כל כך הרבה תהליכים בידע, בהבנת הלידה, בדמוקרטיה וחופש הבחירה בלידה.


המוח (הנאוקורטקס) המודרני הנשי יותר בשליטה, יותר בבקרה, יותר בחוץ.

נשים רוצות לדעת, לקבל החלטות ולהיות שותפות מלאות בחירות והבנה מלאים לגבי איך תיראה הלידה שלהן. הדרך לקבל זאת היא להיות בשליטה ולנהל את הלידה.


נשים הבוחרות ללדת בבית יודעות שהן נערכות בצורה המתאימה להן. הן מזמינות את האנשים שהן רוצות שישתתפו בלידה. הן בוחרות האם ללדת במים או ביבשה ונערכות בהתאם. בעצם הן מנהלות את הלידה שלהן. כמובן שברוב המקרים תתלווה ללידה מיילדת או רופא. איתם תעשה תהליך ארוך של הכנה, היכרות ותיאום ציפיות. רוב הפרטים יהיו ברורים מלכתחילה.

הן מעודכנות גם באפשרות לתקלות ומה עושים במצבים המפתיעים הללו. כך האישה שלווה ורגועה היא מודעת לכל אפשרות. ונמצאת באזור הבטוח שלה.


דמיינו מצב אוטופי שכזה בחדרי לידה בבית חולים.

למרות שבתי חולים עומלים בעבודת שיווק נרחבת למשוך אליהם את היולדות ומבטיחים הבטחות שלא תמיד מאמינים בהם וכמובן תמיד תמיד יהיו בעמדת המושיע של האישה והתינוק.

איך אפשר להתווכח עם זה?

166 צפיות

אמבריו בלאנס בע"מ ישראל

052-5888763

הכשרה מקצועית, מצג עכוז, איזון הריון, היפוך עובר במים, קורס דולות ועוד.

Copyright © 2020 All rights reserved

  • Facebook - Grey Circle
  • YouTube
  • Instagram